מסך עשן – ענן דמעות

מרכיב קבוע בטקס קבוע. רובכם לא מייחסים לו משמעות. רובכם לא מיחסים לטקס חשיבות. מדי שבוע, בימי שישי, במשך שנים, מתנהלות הפגנות בכפרים רבים בגדה. זהו תרגיל בהתעלמות בקנה מידה עצום. בואו נתעלם לרגע מפצועים והרוגים. נתעלם מילדים שנלחמים על עתידם, ואנשים שמתעקשים להשמיע את זעקתם. בואו נתעלם מהפגנות שמפוזרות באמצעים אלימים; מצלמים ומעיתונאים פלסטינים שנורים על-מנת שכלום לא יתועד. בואו נתעלם מחיילים שיורים לעורפם של נערים כדורי גומי מטווח אפס, ואז מונעים מהם טיפול רפואי. נתעלם ממפגין שנורה בכינון ישיר עם רימון גז מדמיע שפגע בחזהו ומת, נתעלם ממפגינה שמתה מסיבוך של שאיפת גז מדמיע, מתינוק שנחנק בעריסה כתוצאה מהגז שחדר לחדר, ממפגין שנורה בפניו מטווח קרוב בירי מתוך ג'יפ צבאי בתנועה עם קניסטר של גז מדמיע. מוות מזוויע. בואו נתעלם מתרמילי גז לוהטים הנוחתים מהשמיים ופוגעים באנשים לא חמושים, מבוגרים וילדים, תרמילי הגז ששורפים עצי זית בני מאות שנים, עצים שמספקים פרנסה לאוכלוסייה הענייה ביותר באזור. בואו נתעלם ממפגינים שנהרגים, יש פה אלמנט ויזואלי מרשים! כמו קוסם מתלמד, עולה חייל חמוש על הבמה, מטיל לפניו חפץ המוציא ענן של עשן. עכשיו אתם רואים אותו? עוד שנייה כבר לא! מותיר אחריו חורבן והרס, מסך עשן וענן של דמעות.

צולם ב: בלעין, נעלין, נאבי-סאליח, אבו דיס, כפר קדום